על היום המקסים שלי ושטויות אחרות

אז החודש האחרון היה עמוס (too say the least) ובשלושת השבועות האחרונים אני נטולת מחשב בבית (ואינטרנט היה רק מיום ראשון), אריזות, מעברים, שיפוצים – על כל זה בפוסט נפרד (עם הרבה תמונות) אבל ידעתי שיהיה קשה, התכוננתי נפשית (עד כמה שאני יכולה), התמודדתי עם הכל (בלי יותר מדי התמוטטויות עצבים) אבל לא תכננתי (עודד דווקא כן) שבנוסף להכל תומר יהיה חולה.
ומה זה חולה – הכי אומלל מאז הדלקת ריאות, עד רמת נסיעה למוקד חירום בשישי בלילה. :(
אז לילדון יש וירוס, שגרם לסטרידור, שזה מן חסימה בגרון שגורמת לצרידות, איבוד קול ושיעולים שנשמעים כמו נביחות, כיף. קנינו מכשיר אינהלציה, היינו ילדים טובים והסטרידור עבר – נשאר הוירוס :(
אז היום בבוקר לקחתי אותו לרופאה, היא בדקה ואמרה שהוא כבר בסוף, אבל שנחכה עוד יום בבית כי אתמול עוד היה לו חום. טוב. בתכנון להיום היה להפגש עם בעלי הבית בהרצליה ולסגור איתם את כל העניינים. הגעתי עם תומר, בשלב הזה הוא עוד היה חייכני ופגשנו את בעלת הבית למעלה. בעלה לא הגיע (הוא הנחמד, חבל), בעלי איחר (הוא הרגוע, חבל). והיא – ישר עם טענות, על דברים שהגיעו עם הדירה, אבל אין הוכחות (חוץ מהגיון פשוט) והתחילו הויכוחים. אחרי חצי שעה הגיע עודד והויכוחים המשיכו, חלק נפתר וחלק עד השניה האחרונה לא הסכמנו, ותומר כבר היה עצבני ומלא דמעות. כיף.
משם, המשכנו שלושתנו למשרד החדש של עודד (יש, משהו טוב היום) שהוא ממש נחמד והלכנו לארוחת צהרים שבמהלכה תומר כבר לחלוטין היה לא מאופס, שניה עצבני, שניה שמח. הביתה הוא סרב לחזור איתי ורצה רק אבא, ולא עזר כמה שניסינו להסביר לו שאבא צריך לסדר את המשרד – בכי ו״עם אבא״. בסוף הוא הסכים לבוא איתי, שניה אחרי שהתחלתי לנהוג הוא נרדם כמובן, ואני? לאט לאט התחלתי להרגיש את הגרון שלי מדגדג, ואז כואב, ואז קשה לבלוע ואז גם האוזן ועין ימין ונזלת ו.,. אוף! לא רוצה! אני עוד צריכה לחזור להרצליה לעשות תיקוני צבע הערב. אז ניסיתי לישון, שעה של התהפכות במיטה וכל פעם כשאני כ-מ-ע-ט נרדמת – תומר מתעורר עם שיעולים. אז לישון – לא. תרופות – ארוזות ואין לי כח לגלות איפה, סופרפארם – כשתומר יקום, בידור – ספרים, שדורשים ריכוז ואיפון – כי המחשב עדיין מפורק והאייפד אצל עודד.
ומה יקרה מחר? לא ראו אותי במשרד כמעט בכלל מאז שהמעבר דירה התחיל ויש דברים לעשות. מצד שני צריך לנוח ולהבריא…
אז החלטתי לקטר, טוויטר צעק עלי שאני במינוס תוים אז חזרתי לפה, לבלוג שלי, שחווה בעיקר קיטורים, רק כדי לגלות 150 תגובות ספאם שצריך למחוק.
אז זה היום שלי ועכשיו רק חמש, כאמור יש עוד סידורים בדירה הישנה ולדאוג לתומר – ומי ידאג לי?

This entry was posted in Family life, me, This blog, הדירה, עודד, תומר and tagged , , . Bookmark the permalink.

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>