מרגישה תקועה

זהו, שלושה חודשים עברו. חופשת הלידה רשמית נגמרת עוד שבוע, יוני ותומר בגן ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.

אין לי עבודה, אני יודעת את זה כבר חודשיים וחצי ואפילו חיפשתי עבודה חדשה, התראיינתי, נבחנתי, קיבלתי תשובות שליליות ונתתי תשובות שליליות בעצמי, אבל אני לא באמת מעכלת את זה שאין לי עבודה אז אני לא באמת מחפשת אחת חלופית.
אולי כי ממילא הייתי בבית כל התקופה הזו, אולי זאת הדחקה, לא יודעת. אני כן יודעת שאין לי מושג מה לעשות עם עצמי עכשיו.
אז ראיתי ה-מ-ו-ן טלוויזיה כדי לדחות את הצורך בלחשוב והשבוע אני עוד אלך לים ואסדר את הבית ואפגוש חברות, אבל זה רק לדחות את הקץ עד שאני אצטרך להחליט מה אני עושה.

אני שונאת לחפש עבודה, שונאת להתראיין, שונאת להבחן. אני נכנסת ללחץ מצד אחד ולפנטזיות על איך יהיה לעבוד במקום מצד שני. אומרת שטויות ומבטיחה הבטחות כדי למצוא חן ואז בשניה האחרונה מפחדת לבקש כמה שאני מרגישה שאני שווה ואז מקללת את עצמי כל הדרך הביתה.

אז מה עושים עכשיו?

עכשיו הולכים לקחת את הילדים מהגן – על העבודה ועל החיים נחשוב כנראה מחר, אולי