|
זהירות - פוסט קיטור ארוך
עודד אמר לבעל בית שלנו שאני שונאת אותו. הוא לא היה צריך להגיד את זה, לא כי זה לא נכון, סתם כי לא אומרים כזה דבר למישהו שלא רוצים שיציק לך בשבוע הקרוב. אבל זה נכון, אני שונאת אותו, אני לא סובלת אותו מהרגע שנכנסתי לדירה.
היו מגוון סיבות במהלך השנים שהסכמתי להשאר בדירה, אבל כל מי שמכיר אותי יודע שהדבר שאני חולמת עליו הוא לעבור לדירה אחרת.
נתחיל בעובדה שהוא גר בבנין ממול מה שאומר שהוא כל הזמן נחת עלינו בלי התרעה וידע מתי אנחנו בבית ומתי לא ואני ממש לא אהבתי את הקרבה הזאת.
הסיבה השניה שהוא בעל בית חרא, הוא לא מתקן כלום, הוא מסרב להחזיר לנו כסף על אנשי מקצוע אלא מביא "אנשי מקצוע" משלו, שהם לא אנשי מקצוע ולא נעליים, אלא אח שלו או הוא עצמו, שעושים עבודה חאפרית (אח שלו דווקא יודע יחסית מה לעשות, אבל הוא בטוח לא איש מקצוע) ואנחנו נדפקים עם התוצאות.
הסיבה השלישית היא שהוא נורא מתלקק ומעמיד פנים שהוא הכי אחלה וסחבק, אבל לפי דעתי הוא תחמם וקצת נקמני. סבבה, אני יכולה להיות הרבה יותר נקמנית ממנו.
בסופ"ש האחרון התחלנו לפרק את כל הדברים שלנו מהדירה והורדנו את מדפי הספרים שלי מהקירות. ספרייה זה החדר שצריך להיות הכי יבש בבית. ספרים תופסים לחות וזה הורס אותם יותר מכל דבר אחר. מעבר לזה אבק זה גם חומר הרסני למדי לדברים המודפסים באשר הם.
בהתחלה הורדתי את הספרים מהמדפים, רק כדי לגלות שהם מלאים באבק טיח שהתפורר עליהם מלמעלה ושכל הקיר שמאחורי הספרים נפוח ומתפוצץ מרוב רטיבות.
ואז פירקנו את המדפים עצמם וגיליתי משהו די מחריד - הקצה הפנימי של הברגים (השפיץ, זה שנמצא הכי עמוק בתוך הקיר) היה חלוד, חלוד! אני רק רוצה שתקלטו כמה רטיבות צריכה להיות בקיר כדי שהברגים יחלידו למצב הזה ואנחנו גרנו שם, עם הרטיבות והטחב הזה, עם המחלות שזה גורם וההרס לרכוש שלנו.
שלא לדבר על העובדה שהתקרה בכמעט כל הבית שחורה/ירוקה לגמרי מעובש, עובש שאנחנו כבר כמה שנים מנסים להפטר ממנו ושאנשים שמבקרים אותנו לא מבינים איך אנחנו מסכימים לגור בכאלו תנאים.
ועכשיו, עכשיו הוא פשוט נחת עלינו, דפק בדלת ודרש להכנס. בלי התראה מראש, בלי תאום, בלי כלום והתרעם על עודד שלא נתן לו להכנס. ואז הוא הודיע לו שמחר הוא מביא אנשים לראות את הדירה, בלי לתאם ובלי כלום. התקשרתי אליו והודעתי לו חד וחלק שעד יום חמישי אנחנו עסוקים ושהוא לא יכול להראות את הדירה בלי לתאם איתנו מראש. הוא התחיל עם להגיד "כמה שהוא תמיד היה בסדר איתנו", ושאף פעם לא היו לנו בעיות איתנו, וזה כמובן תוצאה של עודד שלא רוצה להתווכח איתו אף פעם. בא לי לחנוק את הבחור, חוצפן כזה!
עוד כמה ימים לסבול את הכאב ראש ממנו, עד סוף השבוע רוב הדברים שלנו לא יהיו בדירה ולא מזיז לי יותר, מצידי שיעבור לגור בה בעצמו ויחנק מהטחב והעובש.
אבל זה לא משנה את העובדה שכרגע אני סתם עצבנית וזה מעצבן אותי שאני עצבנית על כזה אדיוט, אבל אני לא מצליחה להרגע. עד שלא נעזוב את הדירה סופית אני אהיה על קוצים. לא רוצה יותר קשר איתו, לא רוצה לדבר איתו, לא רוצה לראות אותו, לא רוצה לשמוע אותו. מעכשיו, עודד - הוא בעיה שלך!
ונסיים בנימה חיובית יותר - הדירה החדשה היא נהדרת, המצב שלה מצוין, בעלי הבית נחמדים ונראה שבאמת אכפת להם מאיכות הנכס שהם משכירים.
2-9-2007, 20:42:38
|
ליבנת גבריאלוב: 
