פעם נסעתי באוטובוס הרבה, לא היה לי אוטו ולא היה לי אכפת. ואז, בהריון, זה כבר היה פחות כיף וקניתי אוטו. אבל מדי פעם אני עדיין דוגמת אוטובוסים, זה נחמד שלא צריך לשים לב לכביש, שאני יכולה לסרוג או לקרוא עיתון בדרך לעבודה, אבל זה לוקח יותר זמן ועד לפני שבוע לא היה כל כך שווה, כי הייתי צריכה להחליף אוטובוסים וזה כבר הצטבר ללא מעט נסיעות ותשלומים ובשביל ההפרש בחרתי את הנוחות של לשלוט בזמן של עצמי.
אבל היום עודד ואני נוסעים בערב לאיקאה, אז השארתי לו את הרכב, שיאסוף אותי, והחלטתי לנסות ולראות על מה כולם מקטרים.
חיכיתי פחות מחש דקות בתחנה עד שהגיעו 3 אוטובוסים, בחרתי קו, חיכיתי שנוסעים שיודעים מה הם עושים יסיימו לעלות והתחלתי לתחקר את הנהג. כמה עולה לתל אביב – 10 שקלים, אפשר להחליף תחנות – רק עם רב קו, איך קונים כזה – מקבלים בחינם, אבל לא כאן, ואין דרך להחליף בלי זה – כן, אז איך אני בכל זאת משיגה אחד עכשיו – את יכולה לקנות אצלי בחמישה שקלים, אבל הוא אנונימי ולא נותן הנחות, אוקי, אז תביא לי אחד – צריך לטעון אותו במינימום שתי נסיעות, אז זה יהיה עשרים שח, טוב – תביא בכל זאת, זה יהיה 25. הבאתי וקיבלתי – 1 כרטיס אנונימי (טוב שיש בבית), 3 קבלות, אחת לכרטיס, אחת לטעינה ואחת לנסיעה.
מתישהו אני אסע לתחנת הנפקה ואותי אחד אישי, חינמי עם הנחה, אבל בשביל הנסיעה המזדמנת פה ושם זה לא באמת קריטי.
מה שכן, מזל שידעתי מראש את התשובות לכל השאלות, כי זה היה מאוד מבעס להביא רק 10 שקלים ולגלות שאני תקועה כי אין לי כסף לרב קו או להחליף את האוטובוס אחר כך… לפחות הנהג היה נחמד ועם קצת התעקשות ידע לתת את כל הפרטים.
עכשיו רק נראה איך החלפת הקוים תלך.
בהצלחה לי
הא, והאוטובוס מדבר (מה התחנה הבאה וכאלו) מגניב, אני מרגישה קצת בחול 🙂
