עודד נסע.
לכמעט שבועיים.
ואנחנו לא.
מוזר לי.
הוא מדבר על זה כבר חודשים ואני אמרתי לו לנסוע, אבל את הכרטיס הוא קנה ממש לא מזמן ואחרי כמה פעמים בשנה האחרונה שהוא איים שהוא יסע לאיזה כנס ובסוף נשאר, הפעם הוא נסע.
עצוב לי
בעיקר כי אני יודעת שלא יהיה הרבה הבדל בשגרת חיים שלי. הוא כל כך עסוק בזמן האחרון שאנחנו בקושי מתראים, אני רוצה שהוא יצליח וברור לי שזה אומר לחכות קצת עד שהתקופה ההיסטרית תרגע, אבל עדיין.
אז אנחנו שנינו, תומר ואני, לבד עכשיו.
יש הרבה תוכניות לשבועיים הקרובים.
יש לי יומולדת שבוע הבא
יש מזג אויר טוב
הזמן יעבור מהר
פשוט חבל לי שאני כל כך רגילה להיות לבד שזה לא כל כך מפריע לי שהוא לא כאן
מצד שני – לא הצלחתי להרדם אתמול בלילה. אני הולכת לישון לבד כמעט כל לילה, אבל יודעת שעוד שעתיים-שלוש הוא יכנס למיטה ויתכרבל. קצת מוזר לי כשאני יודעת שאני גם אקום למיטה ריקה.
אז ברור שקמתי בשש בבוקר :-/
נו טוב
אחרי שהוא יחזור אני מתכננת שנסע כולנו יחד לנופש משפחתי – כדי להחזיר קצת זמן משפחה למאזן. בינתיים, אם מישהו בכלל קורה את הבלוג הזה, אתם מוזמנים לקפוץ לביקור – אנחנו כל יום בבית