שבוע 22, הזמן טס ולא זז בו זמנית. מרגיש לי כאילו אני בהריון כבר שנה והסוף עוד נראה כמו נצח, אבל עברתי יותר מחצי אז כנראה שהזמן כן זז.
ההריון הזה משחזר את הקודם על הפיפס, שוב התקבלו תוצאות חריגות, שוב צריך לחכות לסקירת מערכות בשביל לקבל תשובות ודאיות. הבדיקה שבוע הבא, בינתיים אני מנסה להחליט מה אני מרגישה – לא פחד, לא התרגשות, פשוט מן הרגשה כזאת של ״נו כבר״, הפעם ההריון לא מעניין אותי, אני אובססיבית עליו כי אני רוצה שהוא כבר יגמר ונגיע לחלק המעניין, ובינתיים הוא מעיק. קשה לי כבר להרים את תומר ולהתגלגל איתו ולשחק איתו אותו דבר, אני כל הזמן עייפה וחצי מהזמן חסרת מצב רוח. זה לא עוזר שתומר מזגזג בין גמילה ללא (כן, אנחנו עדיין עם החיתולים) ועודד כמעט ולא נמצא בבית.
אני מתחילה לפחוד קצת על איך אני אחלק את הזמן בין שניהם, איך אני אעשה את זה מאוזן ולא אשכח להתייחס לתומר פתאום, כשיש עוד יצורון קטן וחמוד לידו, אני ממש לא יודעת.
זה קשה לי עכשיו, קשה לי שאני שמחה על קצת זמן בלי תומר, במיוחד כשאני יודעת כמה הוא צריך אותי עכשיו, אבל אני מרגישה חנוקה לפעמים. מה אני אעשה עם שניים?
אז אני מתה כבר שההריון יגמר, שאני אכיר את הקטנציק ושנוכל לעבור כולנו לשלב הבא של ללמוד להיות משפחה יותר גדולה.
בינתיים החלטתי לסדר היום את הארון של תומר ולראות מה עדיין יש בארגזים. נתתי ליעל לפחות שלושה שקים עם בגדי תינוקות ופתאום ראיתי שיש לי עוד שני ארגזים מלאים בבית. מעניין מה אני אקבל חזרה. שלא לדבר על זה שכל הבגדים האלו היו בארגז לפחות חצי שנה ולפני זה בשקיות בארון – חודש של כביסה לפני.
וצריך לקנות ריהוט ולסדר את החדר ולקחת דברים חזרה מיעל ואני כבר לא יכולה לחכות, אבל עכשיו מוקדם מדי :-/
טוב, מספיק לקטר – אני וג׳וני צריכים לישון.
ואולי מתישהו אני גם אעלה תמונות ודיווחים על דברים שהכנתי (רק שגם הלך לי המחשב, אז אני רק עם האייפון וזה פחות נוח)
הא והריון חורף זה פיכס! אין לי מה ללבוש, חם לי וקר לי בו זמנית, אני מרגישה אקסטרה מסורבלת ואני מקוררת כל יומיים. אם שנאתי חורף בתקופות רגילות, זה עלה מדרגה השנה. פיכס!