קמתי בבוקר לצליליו הערבים של עודד מקיא את נשמתו 🙁 וניסיתי לחזור לישון. אחרי שעה זה קרה שוב ואז גם תומר התחיל לצייץ והיה לי ברור ש- א) היום התחיל ו- ב) אין עודד, צריך למצוא דרך לבדר את תומר עוד יום שלם לבד.
אבל! זה יום העצמאות ולא חג דתי או שבת ולכן – יש אוטובוסים!!!
תוכנית פעולה התחילה להתגבש.
לקח עוד זמן עד שאירנתי את עצמי וצידה לדרך ואז עוד זמן שיכנוע להזיז את הקטנציק מהבית – בעשר וחצי היינו בחוץ ושמנו פעמינו לתחנת אוטובוס.
צריך להבין שכל פעם שאנחנו עוברים ליד תחנת אוטובוס הילד מתעקש לשבת לחכות לו.
הפעם זה השתלם לו.
האוטובוס הגיע אחרי עשר דקות בערך, לא לפני סצינה שבה הגיע אוטובוס אחר ותומר כמעט עלה עליו בלעדי :-/
מזל שאין להם את אותו הצבע והצלחתי לשכנע אותו שהאוטובוס הירוק זה לא האוטובוס שלנו, אנחנו מחכים לכתום.
תומר בחר את המקום והתיישב ליד החלון:
נסענו איתו עד סוף הקו וירדנו בכרמלית. בלי שום כוונה ספציפית לקחתי את תומר להשקיף על הים בגן צארלס קלור
תומר התביית על שקית במבה (כן, כן זה שוש, אז מה) של מישהי שם
ואז הבנו שבעצם כולו מחכים למטס, אז נשארנו גם לחכות.
זה התחיל במשט של חיל הים:
בשלב הזה כבר מתתי משעמום וכאב לי התחת מלשבת שעה על סלע, אז הלכנו משם.
תומר, כהרגלו, התביית על עוד משפחה עם אוכל, שנורר פסטה:
משם כבר ניסיתי לכוון אותו חזרה הביתה, אבל לפני זה הוא עוד גרר אותי לבית קפה על הים (שלשמחתי הרבה השירות היה בו כל כך גרוע שתומר התייאש לפני שהגיע מלצר) ואז הופ – על הכתפיים חזרה לכרמלית. שם נצפה גן שעשועים עם חול (!) והתנחלנו שם איזה חצי שעה בעוד כל עם ישראל ממנגל מסביבנו
מחול אפשר להוציא את תומר רק על הידיים וכבר ראיתי את האוטובוס והתקרבנו אליו כש- אופס, עוד גן שעשועים
ואני עומדת שם ורואה את האוטובוס בתחנה וחושבת לעצמי שעוד שניה הוא נוסע ונצטרך לחכות עשרים דקות לאוטובוס הבא, עד שהחלטתי שחייבים לנסות להגיע אליו בכל מקרה, הרמתי את תומר על הידיים ורצתי לאוטובוס לפני הוא ישים לב מה קורה.
מזל יש לי, והגענו בדיוק כשהנהג הגיע 🙂 הוא הציע לתומר את המושב הקדמי ביותר , הצעה שתומר אימץ בשמחה רבה:
למרות העייפות הוא הצליח להחזיק את עצמו במצב הזה:
עד סוף רמת השרון ותחנה אחת לפני הבית הוא פשוט
ובכך באו אל סופן עלילות תומר ואמא בעיר הגדולה. שנ״צ טוב שיהיה לכם וחג שמח
2 Responses to עלילות תומר ואמא בעיר הגדולה