מעשה באמא שהייתה צריכה לקחת את הילד מהגן. קצה נפשה מהגינות ליד הבית ואמרה – אולי נלך לפארק!
אמרה ועשתה ולקחה את בנה לפארק. שיחקו בחול, ראו דגים, רצו קצת וחזרו הביתה.
תכננה האמא את שארית הערב – אוכל, מקלחת וריבי שינה, אך לילד היו תוכניות אחרות והוא נרדם בדרך חזרה.
ניסתה האמא להעיר את הילד, כי מי שמע על ילד ששיחק בחול ולא אכל שילך לישון ככה, ולא קם הילד.
אמרה לעצמה – לפחות יקום מחר מוקדם, כדאי שאלך לישון מוקדם בעצמי.
ובינתים, אמרה היא לבעלה שהילד כנראה יקום באמצע הלילה הרעב, מתוך מחשבה שבעלה דייר הלילה יטפל בנושא.
ניסתה האמא ללכת לישון באחת עשרה בלילה, אך תוכניות ומציאות לא קשורות זו בזו ונרדמה בחצות.
לא הרבה אחרי, שמעה את בעלה נכנס למיטה וחשבה לעצמה כי מוקדם הוא הולך לישון הלילה, ומה יקרה אם הילד יקום. וחזרה לישון.
והילד? כדרכו של עולם, קם לא הרבה אחרי, בשתיים וחצי, ומי יקום לנסות להרדים את הפעוט? אמא כמובן!
ועכשיו, בשלוש וחצי, אחרי אוכל, שוקו, צחצוח שיניים והרדמות על הספה – הילד ישן. ואמא?!?
אמא שוכבת במיטה, עיניים שורפות מעייפות, מקשיבה ליתוש שמתעופף בחדר ולא מצליחה להרדם.
עוד שעתיים-שלוש יקום הילדון ויגמר הלילה, אבל העייפות – אולי בעוד כמה שנים…
לילה טוב
ועדכונון מהבוקר: איזה קם מוקדם ואיזה נעליים. עדיין ישן, אבל העייפות…
בוקר טוב